אחת לתקופה, עולה יוזמה או הצעת חוק המבקשת להטיל מס על הירושה, באופן שלא כל רכושו של הנפטר יעבור במלואו ליורשיו אלא חלק ממנו יופרש לטובת המדינה. מתוך מטרה לחלק את העושר בצורה שוויונית יותר בין החברה הישראלית ולהפחית את נטל המס.
בחודש האחרון ניתן חיזוק למצדדים בהטלת מס הירושה. לפי דוח הoecd מס הירושה יעזור במאבק באי שוויון בעושר. "מבחינת שוויון הזדמנויות, העברות של עושר יכולות להיות מקור להכנסה נוספת שלא הושקע שום מאמץ בהשגתה – ולכן יש למסות כספי ירושה, ללא קשר לשאלה אם המוריש כבר שילם מס הכנסה או מס על רווחי הון", נכתב בדו"ח. חרף ההמלצות, כיום רק ארבע מדינות מערביות מנהיגות מס על הירושה: נורבגיה, שווי, צרפת וספרד.
המתנגדים למס הירושה טוענים כי מדובר בגניבה של המדינה היות והמוריש כבר שילם את המס על רכושו ולכן אין סיבה שיורשיו ישלמו על אותו רכוש כפל מס. בנוסף טוענים המתנגדים כי הטלת מס ירושה עלולה להוביל להברחת הון בהיקפים ניכרים מהארץ ואז יצא שכרנו בהפסדנו. טענה נוספת היא כי בעלי ההון עלולים לקבל החלטה לנהל את הליכי הירושה מחוץ לגבולות הארץ מתוך מטרה ברורה להתחמק מתשלום המס ולכן על המדינה להמנע מהטלתו.
התומכים בחוק, טוענים כי הטלת מס ירושה יאפשר חלוקה צודקת יותר של ההון, וכתוצאה מכך הפחתה משמעותית בנטל המס על כל שכבות האוכלוסיה. זה המקום להזכיר כי רוב תשלומי המס הינם הדרגתיים (לדוגמא מס הכנסה, ככל שההכנסה גבוהה יותר, המס גבוה יותר) ולמעשה אי הטלת המס בגין הירושה מביא להצטברות ההון בידי אחוז מסויים באוכלוסיה, שבעזרת ההון והידע הכלכלי יצליח להפיק כספים נוספים ולמעשה מגדיל את הפער בין השכבות השונות ומגדיל את אי השוויון.
דווקא הטלת מס ירושה, תהווה מס קל יותר לעיכול – כמו מס על הגרלות, שכן הכספים לא הגיעו מיגיעה אישית של משלם המס.
אחד המשתנים שאינם הועלו על ידי מקבלי ההחלטות הינה הנזק שעלול להיגרם למוריש. והוא שהמוריש עלול למצוא עצמו ללא בית וללא רכוש.
שכן, באם יונהג מס ירושה הדבר יגרום לכך שמורישים יבחרו לחלק את כספם עוד בחיים, מכיוון שירצו להימנע ממס נוסף על רכושם לאחר הפטירה. במקרים כאלו אב עלול להוריש את דירתו לבנו שיוכל לעשות איתה ככל העולה על רוחו. לא מן הנמנע שיהיו הורים אשר ימצאו את עצמם ללא דירה, מכיוון שהיורש מכר את הדירה בידיעה שלמוריש לא יהיה היכן לגור. אך גם אם היורש לא יעשה זאת במזיד, לא פעם נקלעים אנשים לחובות ועלולים להיות מעוקלים או נדרשים למכור את דירתם.
במקרה בו טיפלתי לא מכבר , הורה שהעניק את דירתו במתנה לילדו מצא עצמו בבית אבות כאשר בנו מכר את הדירה. חרף הפצרת ההורה ובגלל מצבו הסיעודי, העדיף הבן למכור את הדירה בשני מיליון ₪ , ולשלם לבית האבות כ10,000 ₪ מדי חודש. לאחר מאמצים כבירים הצלחנו להוציא צו מניעה נגד הבן ולהותיר את האבא בבית, אך הסיפור רק מדגיש את גודל הסכנה בה יהיו נתונים מבוגרים רבים.
באחד המקרים בו טיפלתי, אחד הילדים מונה כאפוטרופוס על רכושה של אימו, בעודה בחיים. במסגרת תפקידו בחר הבן שלא לאפשר לאימו טיפול שיניים בשווי של כ- 100,000 ₪ על מנת שלא להקטין את חלקו בירושה העתידית (!) ורק לאחר ניהול הליך משפטי אפשרו לאישה לעבור טיפול שיניים.
בנוסף, "חלוקת השלל" בעוד המוריש בחיים עלולה להפוך למלחמת עולם בתוך המשפחה, כאשר היורשים יודעים שהם עדיין יכולים להשפיע על חלקם (כיוון שהמוריש עדיין בחיים). גם היכולת של המוריש לתת למי מהיורשים יותר חלק גדול יותר בירושה מאשר לרעהו (ממגוון סיבות, החל מכך שאחד זקוק לירושה יותר מהשני או לחלופין שאחד טיפל במוריש והשני לא) מצטמצמת באופן דרסטי.
לסיכום: בבואם לחוקק מס ירושה, על נבחרי הציבור לשאול עצמם כיצד הם פותרים את הבעיות שעלו בטור זה. אמנם נדמה כי מדובר ב"הכנסה קלה למדינה" אך נראה שהיא תפגע באזרחיה.
עו"ד אורי נחמני עוסק בדיני משפחה
