מחקר בפרויקט טורפי העל של אוניברסיטת חיפה: בעוד שבמרבית הים התיכון אוכלוסיית הכרישים החופיים הצטמצמה בצורה דרסטית, עד כדי כך שכמעט לא ניתן לראות אותם, בישראל מגיעים עשרות פריטים כל חורף. כדי לדעת למה זה קורה צריך עדיין להמשיך לחקור, אבל העובדה שהכריש לא כשר בישראל בוודאי תורמת.
מימי הים הישראלי ידידותיים בהרבה לאוכלוסיית הכרישים המקומית, בהשוואה לאזורים אחרים בים התיכון – שם הכרישים נעלמו כמעט לגמרי, זו המסקנה המרכזית של חוקרי פרויקט טורפי העל של בית הספר למדעי הים של אוניברסיטת חיפה. הנתונים של שתי שנות המחקר הראשונות של הצוות יוצגו בכנס הראשון להעלאת המודעות לכרישים ולבטאים (דגי סחוס) שיתקיים בסוף השבוע הזה באילת על ידי אוניברסיטת חיפה, עמותת אקואושן והרשות לצלילה ספורטיבית. "במקומות אחרים בים התיכון יש ירידה של כ-90% באוכלוסיית הכרישים וכמעט ואי אפשר לראות אותם יותר. אצלנו בישראל, בעיקר בחורף, ניתן לראות עשרות פריטים שמתקבצים בעיקר סביב תחנת הכוח בחדרה. הפרויקט שלנו הוא רק בתחילת הדרך ואנחנו עדיין יודעים מעט מידי על טורף העל החשוב כל כך למערכת האקולוגית הימית שלנו", אמר ד"ר אביעד שיינין, ראש פרויקט טורפי העל בתחנת מוריס קאהן לחקר הים של אוניברסיטת חיפה.
בשנים האחרונות מצבם של הכרישים החופיים (כאלה שחיים עד לעומק של כ-200 מטרים) הורע בצורה משמעותית בים התיכון, עד למצב שבו ה-IUCN – האיגוד העולמי לשימור הטבע – הכריז על הים התיכון כמסוכן לכרישים. אלא שנראה שדווקא מי הים הישראלים מיטיבים הרבה יותר עם טורף העל הימי: בשנתיים האחרונות פועל פרויקט טורפי העל של חוקרי בית הספר למדעי הים של אוניברסיטת חיפה ומהידע שנצבר עד כה מספרים החוקרים על קבוצות של עשרות כרישים שמגיעים כל שנה לישראל, בעיקר בחורף ובעיקר לאזורים שסביב תחנת הכוח בחדרה ובאשקלון.
עד לתחילתו של פרויקט טורפי העל, שבראשו עומד ד"ר שיינין, ידעו החוקרים בעיקר על כמות המינים שחיים באזורנו: 2 מינים חופיים – הכריש האפרורי והסנפירתן – ועוד כ-28 מינים של הים העמוק. במסגרת הפרויקט, שמתמקד נכון לעכשיו רק בשני המינים החופיים, מנסים החוקרים להבין את דפוסי המחייה של הכרישים לעומק. לשם כך, הכרישים מתויגים בתיוג לווייני, שמאפשר לחוקרים לעקוב אחריהם לטווחים ארוכים הרבה יותר.
כאמור, הדבר הראשון שגילו החוקרים הוא שהכרישים מגיעים אלינו בהתקבצויות של כמה עשרות פריטים. לדבריו של ד"ר שיינין, התקבצויות כאלה אינן חריגות אצל כרישים. אולם מה שנמצא חריג בישראל היא העובדה הבאה: כל הכרישים האפרוריים הן למעשה כרישות וכל הסנפירתנים הם כרישים. והם גם לא ממש מתערבבים זה עם זה: הנקבות שוחות בעיקר ליד הזרמים היוצאים מתחנת הכוח והזכרים שוחים סביב התחנה. "התופעה של כרישים שמתקבצים סביב מוקדי מים חמים אינה ידועה ממקומות אחרים ולא ברור לנו עדיין מדוע הם עושים זאת כאן. מה שאנחנו כן יודעים הוא שברגע שהמים שמסביב לתחנת הכוח מתחממים, עם סיום החורף – הכרישים עוזבים אותנו", אמר ד"ר שיינין.
בזכות התיוג הלווייני מצליחים החוקרים לקבל מידע ראשוני על דפוסי הנדידה של נקבות הכריש האפרורי: 7 נקבות, כולן מעל לשלושה מטרים, תויגו בשנת 2016. אף אחת מהן לא חזרה בשנת 2017. זאת למרות שמספר הכרישות שהגיע לא היה קטן יותר. כלומר: ככל הנראה, אוכלוסיית הכרישות שמגיעות מתחלפת משנה לשנה. "אין כמעט מידע על דפוסי הנדידה של הכריש האפרורי בכל הים התיכון. יכול להיות שיש לו מחזורי נדידה של שנתיים, ואז נראה את הנקבות בשנה הבאה. אולי יש להן דפוסים אחרים. המסתורין עדיין רב", אמר ד"ר שיינין.
אז מה הופך את החיים בישראל לנוחים כל כך עבור הכרישים? לדבריו של ד"ר שיינין, העובדה שהכרישים אסורים לדיג על פי חוק בוודאי תורמת לעובדה, וגם לא מזיקה העובדה שהם לא כשרים. "חקר הכרישים הוא פרויקט הדגל שלנו בתחנת מוריס קאהן לחקר הים ואני מאמין שתוך מספר שנים נדע לספר בצורה יותר טובה על חיי הכרישים החופיים שלנו", הוא סיכם.
