במסגרת תביעה שהגיש מתווך כנגד קונה לדמי תיווך, טענה הקונה כי היא לא חבה למתווך דמי תיווך וכי חתימתה זויפה. אולם בית המשפט קבע כי הקונה נהגה בחוסר תום לב וחייב אותה לשלם למתווך דמי תיווך. לעומת זאת, תביעתו של המתווך כנגד המוכר נדחתה.
במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום בירושלים, נדונה תביעה שהגיש מתווך כנגד מוכר וקונה, בה ביקש לקבל מהם דמי תיווך מכוח חוק המתווכים בנוגע לעסקה בה מכר המוכר לקונה דירה שהייתה בבעלותו המצויה בירושלים.
מפסק הדין עולה כי המוכר חתם עם המתווך על הסכם להזמנת שירותי תיווך, בו העניק למתווך בלעדיות לשיווק הדירה וכן נקבע, כי ככל והדירה תימכר דרך המתווך המוכר לא יידרש לשלם לו דמי תיווך, אך ככל והוא יפר אותו הוא יידרש לשלם למתווך פיצוי מוסכם בסך 3% משווי העסקה.
לאחר מכן ולקראת סוף תקופת הבלעדיות של המתווך הגיעה הקונה לדירה ובחנה אותה, ובמהלך פגישה זו טוען המתווך כי החתים אותה על הסכם להזמנת שירותי תיווך ממנו, ובו התחייבה הקונה לשלם לו דמי תיווך בשיעור 2% משווי העסקה.

טענות המתווך והמוכר
המתווך טען בין היתר כי המוכר נהג כלפיו בחוסר תום לב, וכי הוא חתם עם הקונה על הסכם למכירת הדירה מבלי ליידע אותו על כך, ולכן עליו לפצותו בפיצוי מוסכם בשיעור של 3% ממחיר העסקה. אולם המוכר טען מנגד, כי הוא פטור מלשלם למתווך פיצוי כלשהו וכי הוא לא הפר את ההסכם שנחתם ביניהם.
עוד טען המוכר, כי הוא עדכן את המתווך בנוגע למו"מ שניהל עם הקונה וכי הסעיף שנקבע בהסכם ביניהם עוסק בפיצוי רק במקרה של הפרת הבלעדיות ובמקרה זה הוא לא הפר זאת. עוד הוסיף וטען המוכר, כי ההסכם שחתם עם המתווך לא הטיל עליו כל התחייבות לתשלום דמי תיווך, וההתחייבות היחידה שהתחייב כלפי המתווך היא להעניק לו בלעדיות למשך 6 חודשים בלבד.
טענות המתווך והקונה
עוד טען המתווך, כי הקונה סירבה בתחילה לחתום על הסכם להזמנת שירותי תיווך, אך לאחר מכן נעתרה לבקשתו וחתמה על ההסכם, ולכן היא מחויבת לשלם לו דמי תיווך בשיעור של 2% משווי הדירה מאחר והיא רכשה את הדרה לאחר שחתמה עמו על הסכם לקבלת שירותי תיווך.
הקונה הכחישה מנגד שחתמה עם המתווך על הסכם להזמנת שירותי תיווך או על כל הסכם אחר ולכן טענה כי לא חייבת לשלם לו דמי תיווך, ואף המציאה לבית המשפט חוות דעת גרפולוגית שממנה עלה לכאורה, כי החתימה שהתנוססה על גבי ההסכם עם המתווך אינה אותנטית ואינה של.
החלטת בית המשפט
באשר לתביעתו של המתווך כנגד המוכר, החליטה השופטת דורית פיינשטיין מבית משפט השלום בירושלים לדחות את התביעה תוך שקבעה בין היתר, כי המוכר לא הפר את התחייבויותיו כלפי המתווך בנוגע למתן בלעדיות, וכי אין מקור חוזי או חוקי כלשהו להטלת חיובו של המוכר לתשלום דמי תיווך, ולכן חייבה את המתווך לשלם למוכר שכר טרחה בסך 15,000 ₪.
לעומת זאת, השופטת קבעה כי המתווך הוכיח במקרה זה שהקונה חתמה עמו על הסכם להזמנת שירותי תיווך ולכן קיבלה את תביעתו כנגדה, וחייבה את הקונה לשלם לו דמי תיווך בסך של כ-30,000 ₪ בצירוף שכר טרחה בסך 15,000 ₪. השופטת ציינה כי לאחר ששקלה את טענות הצדדים, היא התרשמה ממהימנותו של המתווך ומחוסר מהימנותה של הקונה מנגד, ודחתה את טענת הקונה לזיוף חתימתה על ההסכם וקבעה בין היתר, כי הקונה פעלה בחוסר תום לב מאחר והיא הפעילה לחץ על המוכר להסתיר את הסכם המכר מהמתווך ולא לגלות לו שהיא רכשה את הדירה.
מהם התנאים לקבלת דמי תיווך?
תביעה לתשלום דמי תיווך ניתן להגיש לבית משפט רגיל, וככל וסכום התביעה הוא מתחת לסך של 34,000 ₪ (נכון לשנת 2020), ניתן להגישה גם לבית משפט תביעות קטנות.
חוק המתווכים במקרקעין קובע, כי על מנת שאדם יהיה זכאי לקבל דמי תיווך בין אם במסגרת הסכם מכר למכירת דירה ובין אם במסגרת חוזה שכירות, עליו לעמוד בשלושה תנאים: תנאי ראשון כי הוא מחזיק ברישיון תיווך תקף; תנאי שני כי הוא החתים את הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין; התנאי השלישי הוא שהמתווך היווה את הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.
מאמר זה מהווה תוכן פרסומי, ואין באמור בו בכדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
מאמר זה נכתב על-ידי עו"ד אהוד פאי, העוסק בתחום תביעות וחוזים.
לשאלות בנושא הנכם מוזמנים לפנות לדוא"ל [email protected] או טל. 077-6596951